תעצרי רגע.
מתי בפעם האחרונה עשית משהו שהוא רק בשבילך — לא כי צריך, לא כי חייבים, לא כי זה דחוף או קשור למישהו אחר, אלא כי הלב שלך ביקש?
התשובה של רוב הנשים היא: מזמן. אם בכלל.
והאמת? זה לא מפתיע. אנחנו רגילות להניח את עצמנו בצד. לדחות את החלומות, לבטל את הרצונות, להצטמצם בתוך לוחות זמנים של אחרים. נדמה לנו שזה מה שנדרש. שככה נראית אהבה. הקרבה. אמהות. אחריות.
אבל משהו שם נשחק.
את מתחילה להרגיש עייפה בלי סיבה. מרוקנת. כבויה. כמו מישהי אחרת חיה את החיים שלך.
ואז את מתעוררת.
כי אי אפשר להמשיך ככה. כי עמוק בפנים את יודעת – יש בך עוד חיים שלא חיית. עוד כוחות שלא נוצלו. עוד תשוקות שלא קיבלו מקום.
הכתבה הזו היא סימן. תני לעצמך רגע. תעשי דבר אחד קטן למענך. אולי לקרוא עוד כתבה. אולי לרשום במחברת. אולי פשוט לצאת להליכה בלי טלפון.
זו לא אנוכיות. זו דרך לחזור לחיים.
